היא מחלה מטבולית המתאפיינת בריכוז גבוה של גלוקוז בדם ובשתן. בלטינית שם המחלה הוא Diabetes mellitus ומשמעותו: "שתן מתוק".
בלטינית שם המחלה הוא Diabetes mellitus ומשמעותו: "שתן מתוק". ארגון הבריאות העולמי מכיר בשלוש צורות עיקריות של סוכרת: סוכרת מסוג 1 ("סוכרת נעורים"), סוכרת מסוג 2, וסוכרת בהיריון[1] שיש להן תסמינים והשלכות דומות, אבל הן בעלות סיבות שונות והתפלגויות שונות באוכלוסייה. כל צורות הסוכרת נגרמות בגלל בעיה כלשהי בייצור אינסולין או בקליטתו: מצב שבו תאי בטא בלבלב אינם מסוגלים לייצר כמות מספקת של אינסולין כדי למנוע היפרגליקמיה (סוג 1), או, במצב בו מיוצר אינסולין ברמה גבוהה מהדרוש לצד התנגדות לקליטתו בתאים[2].
סוכרת מסוג 1 כ-10% מחולי הסוכרת סובלים מסוג זה, הידוע גם בשם "סוכרת נעורים". עיקר ההופעה היא בחולים מתחת לגיל 30 בייחוד מיד לפני גיל בית-ספר ושוב בגיל ההתבגרות. התגלות המחלה בדרך-כלל סוערת. סוג זה מאופיין בהרס של תאי הבטא בלבלב, הרס המוביל בסופו של דבר לחוסר מוחלט באינסולין ותלות מלאה במתן אינסולין חיצוני. נוהגים לחלק את הסוכרת מסוג 1 לשני סוגים הנבדלים בהימצאות של הוכחות לתגובה אוטואימונית (כלומר תגובה של מערכות ההגנה של הגוף כנגד עצמו): בסוג A1 ישנן הוכחות בדמות נוגדנים כנגד מרכיבים של תאי הבטא בעוד שבסוג B1 חסרות הוכחות אלה. סוג B1 נדיר יותר וקיים בעיקר אצל היספנים ואפרו-אמריקאים. בניגוד לאמונה הרווחת, סוכרת מסוג 1 היא הסוג עם הקשר הנמוך ביותר לגנטיקה. מעריכים שגורמים גנטיים אחראים לכ-33% מהנטייה לסוכרת מסוג 1. בנוסף לנטייה מוקדמת זו נדרש גם גורם סביבתי לא ידוע שיהווה את ה"הדק" המיידי להתפרצות התגובה החיסונית ההרסנית כנגד תאי הבטא. ההשערות לגבי גורם סביבתי זה רבות, אך כיום המחקר מעיד על ארבעה כיוונים עיקריים:
הדבקה וירלית
זהו הכיוון העיקרי. ייתכן שהנגיף המדביק פוגע בתאי הבטא או מדביק אותם וכך גורם לתגובה חיסונית. ייתכן גם שבגלל דמיון בין הנגיף לתאי הבטא הגוף מזהה אותם בטעות כגורם חיצוני והורס אותם ("חיקוי מולקולרי"). תאוריה זו מתאימה לשכיחות העונתית המשתנה של סוכרת מסוג 1 ומסבירה מדוע סוכרת מסוג זה נוטה להופיע לאחר מגפות של נגיפים מסוימים.
סטרס
דו"ח מ-28 ביולי 1996 של הוועדה לבדיקת הקשר בין סוכרת לבין השירות הצבאי קבע שאין הוכחה מדעית חד משמעית כי מצבי לחץ נפשי גורמים להתפתחות סוכרת נעורים. למרות זאת, החליטה הוועדה שאם התגלתה סוכרת אצל חייל לאחר שלוש שנים מתחילת שירותו בצבא, לא ניתן לשלול שהגורם להתפתחותה נובע מאירוע או אירועים שקרו תוך כדי שירותו וכי במקרה שהסכרת תתגלה תוך שלושה חודשים מאירוע הדחק, יש לקבוע כי יש קשר בין שני האירועים[6]. פאנל מומחים במינוי מנכ"ל משרד הבריאות שהוקם בשנת 2008 הגיע לאותה מסקנה, קרי שאין אסכולה רפואית מוכחת המכירה בקשר סיבתי בין דחק נפשי לבין התפרצות סוכרת נעורים, אולם קשר סיבתי כאמור עשוי להתקיים במקרים פרטניים ומשכך יש לבחון כל מקרה לגופו[7]. כמו כן, נטען שנצפו התפרצויות של סוכרת מסוג 1 באנשים שחוו תאונת דרכים.
תרופות ורעלים
חומרים שונים יכולים להרוס את תאי הבטא ישירות באדם ובחיות. לסוכרת מסוג זה יש קשר חזק מאוד למיקום גאוגרפי. הסיכון הגבוה ביותר הוא בסקנדינביה, ממוצע בארצות הברית ובקנדה ונמוך ביותר ביפן וסין. לא ידועה הסיבה לקשר זה, ומחקרי מהגרים הראו שמהגרים "יורשים" את הסכנה של האזור החדש שעברו אליו. בישראל, השכיחות הגבוהה ביותר של סוכרת מסוג 1 קיימת בקרב יוצאי תימן.
סוכרת מסוג 2
כ-90% מחולי הסוכרת סובלים מסוכרת סוג 2. סוג זה פוגע בעיקר במבוגרים מעל גיל 30 אך לעתים גם במתבגרים, בעיקר אלה הסובלים מהשמנת יתר. המחלה מופיעה באיטיות ומתגלה לעתים קרובות בבדיקת דם מקרית. סוג זה של סוכרת הוא בעל מרכיב גנטי חזק מאוד, אך למאפייני אורח חיים יש השפעה מכריעה על התפתחות ומהלך המחלה. סוכרת סוג 2 היא מחלה פרוגרסיבית, החולים נדרשים ליותר ויותר טיפול עם חלוף השנים. המפתח להבנת סוג זה של סוכרת נעוץ בהבנת ההתנגדות לאינסולין ממנה סובלים החולים. בניגוד לסוכרת מסוג 1, בסוג זה אין הרס של תאי הבטא (לפחות לא בשלב הראשון), אך יש תגובה מופחתת של תאי המטרה (בעיקר שריר, שומן וכבד) לאינסולין המופרש. מסיבה זו, ניתן לראות בשלב הראשון למחלה כמויות אינסולין מוגברות בד בבד עם כמויות גלוקוז מוגברות, זאת אף על פי שתפקידו העיקרי של אינסולין הוא הפחתת רמת הגלוקוז בדם. עם התקדמות המחלה נראה בדרך-כלל גם הרס של תאי הבטא בלבלב (שלפי השערות נובע מפעילות יתר במשך זמן רב של תאי הבטא או נזק ישיר לתאים אלו מרמות הסוכר הגבוהות) ואז המחלה הופכת דומה יותר לסוג 1. התנגודת לאינסולין קשורה קשר הדוק למצב הנקרא התסמונת המטבולית (או תסמונת X). תסמונת זו כוללת השמנה מרכזית (באזור הבטן וסביב איברים פנימיים), יתר לחץ דם, בעיות ברמות שומנים בדם, מחלות לב וכלי דם, נטייה ליתר קרישיות ותסמינים נוספים. בעיקר חשובה ההשמנה, שהיא הגורם עם הקשר ההדוק ביותר להתפתחות סוכרת מסוג 2. כרגע לא ידוע אם הקשר הוא קשר של סיבה-תוצאה (כלומר אחד משני המצבים, סוכרת סוג 2 ותסמונת X, גורמים זה לזה) או ששני המצבים קשורים לגורם יסודי אחד. כנראה שהכל נכון, כלומר, נטייה גנטית מסוימת (שהרי סוכרת מסוג 2 היא בעלת יסוד גנטי חזק מאוד) מתחילה את כדור השלג אך אורח חיים מסוים (אכילה מרובה יחד עם חוסר פעילות) גורמים לכדור השלג לגדול עוד, בשלב זה מתווספת התנגודת שמחמירה את התסמונת המטבולית והאדם מידרדר לכדי סוכרת מסוג 2, שתוארה כ"קצה הקרחון הבולט מעל פני הים", כאשר מתחת לפני הים כל הסיבות שתוארו לעיל. הסבר זה עדיין לא עונה על השאלה היסודית: "מהו המנגנון הישיר שגורם לכך שרקמות שונות מגיבות בצורה פחותה לאינסולין?" לשאלה זו מספר תשובות אפשריות:
בעיות בטווח הארוך רמות הסוכר הגבוהות גורמות, במנגנונים רבים וסבוכים, לשינוי בדפוסי זרימת הדם ובמבנה כלי הדם. הדבר גורם בעיות ברקמות שונות:
טרשת עורקים - רובד טרשתי מצטבר על דפנות העורקים, מקשיח אותם ואף חוסם אותם. בעורקים הקטנים הדפנות ניזוקים ועלולה להיות דליפת דם לרקמות. הטרשת עלולה לגרום למחלות לב, לשבץ, לנמק בכפות הידיים והרגליים, ואף לאימפוטנציה. רטינופתיה – סוכרת היא הגורם הראשי לעיוורון בעולם המערבי. רמות הסוכר הגבוהות גורמות להרס הרשתית ועיוות במבנה של כלי הדם בה. כליה – סוכרת היא הגורם העיקרי לאי-ספיקת כליות סופנית, בעיקר בעקבות סיבוך - סוכרת כלייתית המאלצת את החולה לעבור דיאליזה. הנזק הוא ליחידה התפקודית של הכליה, הנפרון. עצבים – סוכרת עלולה לגרום נזק לכל אחד ואחד מהעצבים בגוף הנמצאים מחוץ למערכת העצבים המרכזית, מכיוון שחילוף החומרים של הגלוקוז איננו תקין, ובשל אספקת דם הלקויה, נזק זה גורם לאבדן תחושה, תחושת עקצוץ, שיתוק ופגם בתפקודים שונים של מערכת העצבים. רגל – סוכרת היא הסיבה העיקרית לכריתת רגל בעולם המערבי. ברגל סוכרתית מחזור הדם לעתים אינו טוב, העור יבש, ועלול להיות מצופה בקשקשים. במצב כזה נמצאת רגלו של החולה בסיכון להיווצרות פצע או כיב שאינו מחלים. אחד מהגורמים המגבירים את הסיכון הוא העובדה שאצל חולי סוכרת רבים נפגעים עצבי תחושה ברגליים. במצב הזה, במקרה של פגיעה בכף הרגל, אין החולה מרגיש כי נפגע. הוא לא חש תחושות של כאב, חום או קור, הגורמות לאדם בעל תחושה תקינה לסגת מגירויים מזיקים. חולה סוכרת שידרוך על מסמר לא ירגיש זאת בחלק מהמקרים, וכך נוצרים יותר פצעים ברגליו. בנוסף לכך, גם כלי הדם בגפיים של חולי הסוכרת פגועים ולכן זרימת הדם לפצע ירודה ומגיע פחות חמצן. כמות מספקת של חמצן היא הכרחית להחלמה מהירה של הפצע. כמו כן, מגיעים פחות תאי דם לבנים, וגם זה מעכב את ריפוי הפצע. כתוצאה נוצרים יבלות וכיבים. בהמשך עלולים להתפתח זיהומים, דלקות ובצקת הרקמה, הגורמים הפרעה נוספת באספקת הדם וחוזר חלילה. לכן במקרים רבים אפילו פצעים פשוטים מזדהמים, ויכולים להתפתח לכיבים רציניים בכף הרגל ולנמקים. דם - התפקוד של התאים הלבנים נפגם, מה שגורם לרגישות לזיהומים, במיוחד בדרכי השתן ובעור. נזקים אלה נובעים מבעיות בזרימה בכלי הדם הקטנים. אך יש בעיות רבות גם בכלי הדם הגדולים, ולמעשה בעיות אלה הם גורם התמותה העיקרי בסוכרת מסוג 2. הבעיות כוללת התקפי לב, טרשת עורקים וחוסר אספקת חמצן לרקמות שונות.
בעיות אלה נגרמו כולן מרמות סוכר גבוהות, אך במהלך הטיפול, ובייחוד בהזרקת אינסולין, עלול החולה לגרום לעצמו מצב של היפוגליקמיה, כלומר, רמות נמוכות של גלוקוז בדם. על-פי הידע הנוכחי, היפוגליקמיה מסוכנת אך ורק בטווח הקצר, אך היפוגליקמיה קשה עלולה לגרום להתכווצויות (דמויות אפילפסיה), לקומה ולמוות. הסכנה הופכת חמורה יותר מאחר שהנזק לעצבים גורם לכך שחולי סוכרת לא חשים בהיפוגליקמיה ועלולים להגיע לרמות סוכר נמוכות מאוד, בלי לחוש דבר (Hypoglycemia Unawareness). ככל שהסוכר מאוזן טוב יותר, כמות מקרי ההיפוגליקמיה גבוהה יותר.
תאי בטא -(β) הם תאים אנדוקרינים באיי לנגרהנס בלבלב, המייצרים את ההורמון אינסולין. בלבלב של אדם יש כ-109 תאי בטא, המהווים כ-50% מתאי האיים, וכ-1% מתאי הלבלב. במחלת סוכרת מטיפוס 1 תאי בטא נהרסים על ידי מערכת החיסון כתוצאה מפעילות אוטואימונית, הרס הגורם למחסור מוחלט בהורמון אינסולין. במחלת סוכרת מטיפוס 2, הכרוכה בעמידות לאינסולין, תאי בטא מייצרים ומפרישים כמות אינסולין גבוהה מהרגיל, כדי להתגבר על העמידות. דרך נוספת להתגברות על העמידות היא יצירה של תאי בטא נוספים. אולם אחרי מספר שנים מהופעת המחלה יש ירידה בתפקוד תאי בטא וביכולת הפיצוי שלהם, ונוצר מחסור יחסי באינסולין. מאמצים לפתח גישות ריפוי חדשות לשני סוגי הסוכרת מתרכזים בפיתוח דרכים להרבות תאי בטא בתרבית רקמה, או ליצור אותם מתאי גזע במעבדה, במטרה להשתילם בחולים כדי שיחליפו את התאים ההרוסים או הפגועים. כיוון אחר של המחקר מתמקד בדרכים לגרום להתחדשות של תאי בטא בתוך הלבלב, על ידי זירוז מנגנוני ההתחדשות הטבעיים של תאים אלה. תאי אלפא (α) גם נמצאים באיי לנגנהרס בלבלב (כ-20% מהתאים). תאי האלפא מייצרים ומפרישים גלוקגון שגורם לעליית רמת הגלוקוז בדם על ידי פירוק מאגרי גליקוגן. ניתן לומר שלתאי האלפא פעילות הפוכה מזו של תאי הבטא.
בארץ כ- 435,000 אנשים עם סוכרת ועוד כ- 200,000 אנשים שאינם יודעים שהם חולים בסוכרת. אין כמעט בית שאין בו סוכרתי ואין אדם שאינו מכיר מישהו חולה בסוכרת. זוהי מחלה שעדיין אין לה מרפא, אם כי שילוב של דיאטה, טיפול תרופתי ופעילות גופנית, יכולים להבטיח לחולים בה איכות חיים טובה. בכתבה תמצאו מידע שיסייע לכם להבין מהי המחלה, כיצד מתמודדים אתה ומה צופן לנו העתיד.
מה היא סוכרת? "סוכרת הנה הפרעה בחילוף החומרים הגורמת לעלייה ברמת הסוכר בדם. ניתן להבחין בשני סוגים עיקריים: סוכרת מסוג 1 וסוכרת מסוג 2. סוכרת מסוג 1 - (בעבר נקראה סוכרת נעורים), מופיעה כתוצאה מהרס של תאים המייצרים אינסולין בלבלב, וכך נגרמת הפסקה בהפרשתו. אנשים עם סוכרת מסוג 1 זקוקים להזרקה קבועה של אינסולין. בסוכרת מסוג 2 - (סוכרת מבוגרים) הלבלב ממשיך לייצר אינסולין, אך מסיבות שונות נפגמת יכולת הגוף להשתמש בסוכר ויש פגיעה חלקית ביכולת הלבלב להפריש אינסולין. אחת הפעולות החשובות של האינסולין היא שמירה על איזון רמת הסוכר בדם. האינסולין מאפשר כניסת סוכר לתאים, בעת הזדקקותם לו, לשם יצור אנרגיה ובנייה של חומרי תשמורת בתא. במצבים בהם מופיעה יכולת ירודה של הלבלב לייצר אינסולין, ובמקביל ירידה ביכולת השרירים לנצל את האינסולין, מתפתחת סוכרת. אנשים עם סוכרת מסוג 2 זקוקים, בדרך כלל, לטיפול בדיאטה, פעילות גופנית, ולעיתים גם לתרופות ואף לאינסולין."
מהי שכיחות הסוכרת? "הסוכרת מתגלה בכ - % 6-8 מכלל האוכלוסייה, כאשר בגילאים מבוגרים עולה שכיחותה לכדי % 15. שכיחות הסוכרת נמצאת בסימן עלייה בעשורים האחרונים. הסיבות העיקריות הן עלייה בתוחלת החיים, סוג המזון שהאוכלוסייה צורכת הגורם לעלייה במשקל, ואורח חיים."
מאחר ששכיחות המחלה גבוהה מאד, רצינו לדעת מי עלול לפתח סוכרת? "סוכרת מסוג 1 פוגעת באנשים צעירים יחסית (1-45 שנים), ובעיקר בגיל ההתבגרות. אם כי מחלה זו מתפרצת גם אצל אנשים מבוגרים יותר. הסיבה לא ברורה לחלוטין, אך לתורשה, לזיהומים ויראליים ולתגובות של המערכת החיסונית יש תפקיד עיקרי בהתפרצות המחלה. סוכרת מסוג 2 מתפתחת בשלב מאוחר יותר בחיים. בדרך כלל לאחר גיל 40. בסוג זה של סוכרת לתורשה תפקיד חשוב מאד. כן קיימים גורמים סביבתיים כגון: עודף משקל, שינוי בהרגלי החיים, מצבי לחץ ועוד."
מה הם הסימפטומים המתריעים על הופעת הסוכרת? "הסימפטומים העיקריים בסוכרת מסוג 1 : חולשה, אובדן משקל, הטלה מרובה של שתן, צמא, טשטוש ראייה, הפרעה בריפוי פצעים, אין אונות, הרגשת נימלול בגפיים. בסוכרת מסוג 2 הסימפטומים בד"כ קלים מאד. המחלה מתפתחת באיטיות, הגוף מתרגל לאט לאט לרמות סוכר בדם הגבוהות מהנורמה ואפשר לחיות שנים מבלי לדעת כלל שיש סוכרת."
מהו הטיפול בסוכרת? "לא קיימת עדיין תרופה שתרפא כליל את מחלת הסוכרת. עיקר הטיפול מתבסס על השגת רמות סוכר בדם, שתהיינה מאוזנות ככל האפשר. ככל שרמות הסוכר קרובות יותר לערכים המאוזנים, כך משתפרת הרגשתו של הסוכרתי. הוכח מעל לכל ספק ששמירה על רמות סוכר תקינות בדם מפחיתה במידה משמעותית את הופעת הסיבוכים המאוחרים ואת חומרתם. כיום יכולים סוכרתיים, שרמות הסוכר בדמם מאוזנות כהלכה, לנהל אורח חיים רגיל לחלוטין, בדומה לאורח החיים שמנהל מי שאינו סוכרתי. דיאטה ופעילות גופנית הנם שני עמודי התווך בטיפול בסוכרת, משום שלשניהם השפעה מרכזית על רמות הסוכר בדם. בסוכרת מבוגרים (סוג 2) ניתן לדחות את התפרצות המחלה ע"י מניעת השמנה ופעילות גופנית מבוקרת. סוכרתיים עם סוכרת מסוג 1 זקוקים לאינסולין כדרך טיפול קבועה. האינסולין ניתן בזריקות, משום שאם יינתן בבליעה יפורק מיידית ע"י אנזימי מערכת העיכול, המפרקים חלבונים. בשנים האחרונות פותחו "עטים" המיועדים להזרקת אינסולין. עטים אלה נוחים לנשיאה ודומים בצורתם לעט נובע. השימוש בהם משפר את איכות חיי הסוכרתי, עקב הנוחות בנשיאת העט ובאופן ההזרקה לעומת השימוש הרגיל במזרקים ובבקבוקונים הרגילים. פיתוח נוסף שככל הנראה בקרוב נוכל להשתמש בו הוא משאף אינסולין , באמצעותו יינתן האינסולין בשאיפה לריאות במקום בהזרקה. לחלק מהסוכרתיים עם סוכרת מסוג 2, דיאטה ופעילות גופנית מספיקים כדי להחזיר את רמות הסוכר לערכים הנורמליים. לאלה שהטיפול הנ"ל אינו מספיק, מוסיפים טיפול תרופתי המגדיל את ייצור האינסולין על ידי הלבלב ואת יכולת התאים לנצל את האינסולין המופרש. חולים בסוכרת מסוג 2, שרמות הסוכר שלהם אינן מאוזנות למרות טיפולים אלה, יצטרכו לקבל בנוסף גם אינסולין."
מה הם הסיבוכים המאוחרים של הסוכרת? "רוב האנשים על סוכרת מנהלים אורח חיים רגיל, אם הם מקיימים את הוראות הרופא המטפל בנוגע לדיאטה, פעילות גופנית, השימוש בתרופות דרך הפה ובאינסולין. יחד עם זאת, חולים הסובלים מסוכרת במשך שנים רבות עלולים לפתח סיבוכים מאוחרים. אלה עלולים להופיע: בכליות ולגרום לצורך בדיאליזה ו/או השתלת כליה, לפגוע בכלי דם במוח עד כדי אירוע מוחי, לחסימת כלי דם בלב שמביאים לתעוקת חזה ולהתקפים, לפגוע בכלי הדם הקטנים ברשתית העין עד כדי סכנת עיוורון. נזק למערכת העצבים ההיקפית (נוירופתיה) עלול להסתיים באבדן התחושה, אין אונות, סחרחורות, בעיות במערכת העיכול והשתן והופעת כיבים ברגליים, שמסכנים את רגל החולה וגורמים במקרים קיצוניים לצורך בקטיעה. אי שמירה על ערכי סוכר תקינים בדם מעלה את הסיכון ללקות בסיבוכי הסוכרת המאוחרים."
אנחנו קוראים בעיתונות, חדשות לבקרים, על תרופות חדשות ועל מאבקים להכללתם בסל הבריאות. במה טובות תרופות אלו מהתרופות הקיימות. אילו תרופות הוכנסו לסל הבריאות בשנים האחרונות ואילו תרופות עדיין לא נכללות בסל? "היום, לעומת העבר הלא רחוק, גדל ארסנל התרופות לסוכרתיים במידה ניכרת. בחודשים האחרונים אושרו לשימוש בארץ שלוש תרופות חדשות, ששתיים מהן עדיין לא בסל הבריאות, לצערנו. אבנדיה -AVANDIA, תרופה המטפלת בשורש הבעיה של סוכרתיים מסוג 2, בתנגודת לאינסולין הקיימת ברקמות ההיקפיות שלהם. התרופה היא יעילה וכמעט נטולת תופעות לוואי. הוכח כי מתן אבנדיה לחולי סוכרת מסוג 2, אשר היו מועמדים לטיפול באינסולין, (בשל היעדר תגובה לתרופות אחרות), עשוי לאזנם ולחסוך מהם את הצורך בזריקות. אבנדיה גם מאפשרת שליטה ובקרה לאורך זמן על רמות הגלוקוז בדם ובכך תורמת להורדת הסיכון לסיבוכים בטווח הארוך. קופות החולים מכבי, מאוחדת ולאומית משתתפות במימון של אבנדיה, עד 50% מערכה. את התרופה במחיר המוזל ניתן להשיג בבתי המרקחת של הקופות, לפי מרשם רופא. נובונורם - NOVONORM , גם זו תרופה מצוינת, אשר למעשה מהווה "מודל חדש" ומשופר של הגלובן (גליבטיק). מדובר בתרופה הגורמת להפרשת אינסולין בלבלב, אבל, בניגוד לגלובן, אופן הפרשת האינסולין כתוצאה משימוש בנובו-נורם, דומה לתהליך פעילות הלבלב אצל אדם בריא. (כמות גבוהה ומהירה של אינסולין) כתוצאה מכך, שתי תופעות הלוואי הידועות של שימוש בגלובן: השמנה, ותת סוכר, כמעט לא קיימות עם תרופה זו. בנוסף לכל אלה, התרופה ניטלת עם הארוחה ואם לא אוכלים אין בה צורך. רגרנקס- REGRANEX , מדובר במשחה המסוגלת לגרום לריפוי פצע אשר אינו מתרפא באמצעות תרופות או משחות אחרות. במקרים רבים משחה זו עשויה לחסוך קטיעת רגל. משחה זו אושרה לשימוש בארץ ואף הוכנסה לסל התרופות. "
מה הן ההתפתחויות במכשור לסוכרתיים בהשוואה למכשור שהיה בשימוש בשנים עברו. האם צפויים חידושים גם בתחום זה? משאבת האינסולין הופכת ליותר ויותר פופולרית ואט אט מוצאת את מקומה בסוכרתיים גם מסוג 2, אשר אינם מצליחים להגיע לאיזון הרצוי. החידוש האחרון הנו SENSOR , חיישן המסוגל לבדוק את כמות הסוכר בנוזל הבין-תאי בדם, כל 3 דקות ובמשך שלושה ימים. הנתונים הרבים מועתקים למחשב וכך ניתן לקבל מידע רב אודות תנודות הסוכר ולטפל בהתאם."
מה זה משאבת אינסולין? למי היא יכולה לסייע? "משאבת אינסולין היא מכשיר קטן , בגודל של ביפר, אשר בתוכו אינסולין. צינורית דקה מחברת בין המשאבה לסיכה דקה ומיוחדת. סיכה זו מוחדרת, דרך דופן הבטן, לתת-עור , בדומה לזריקת אינסולין. האינסולין עובר מן המשאבה דרך הצינורית ונכנס לגוף דרך אותה סיכה. היתרון העצום שיש למשאבה על פני ההזרקות הוא בכך שניתן לווסת את הפרשת האינסולין באופן דומה לזה של הלבלב. במקום זריקה גדולה, ניתן לחקות את תפקוד הלבלב ע"י הפרשה איטית קבועה ורצופה של אינסולין. המשאבה מיועדת לכל סוכרתי אשר הטיפול באינסולין איננו תורם לאיזון המיוחל, גם כאשר הוא ניתן במספר זריקות ביממה. "
מהן התחזיות לעתיד? "למרות שהסוכרת ידועה אלפי שנים, עדיין לא הכל ברור בקשר לגורמי המחלה. מאמצים קדחתניים מושקעים כיום כדי לחקור ולמצוא שיטות למניעה וטיפול בסוכרת. מחקרים מראים כי סוכרת מסוג 1 (סוכרת נעורים) הנה מחלה אוטואימונית (תגובה חיסונית של הגוף כלפי עצמו) , בה הורס הגוף בעצמו את התאים המייצרים אינסולין. על סמך תיאוריה זו עובדים חוקרים רבים על מציאת שיטות למניעת התהליך האוטואימוני. קיימות ראיות רבות כי הם בדרך הנכונה, אך דרך זו עדיין ארוכה . בד בבד עם מחקר זה מושקעים מאמצים נרחבים במציאת שיטות חדשות וטובות יותר לטיפול בסוכרת. מספר קבוצות מחקר בעולם וגם בארץ נמצאות כיום בעיצומו של תהליך פיתוח וניסוי של תרופות חדשות ובמציאת פתרונות טובים יותר ע"י שימוש בהנדסה גנטית, וכן במציאת דרכים אלטרנטיביות למתן אינסולין בצורה שתחקה את פעילות הלבלב באופן מושלם."
